חג פסח וכל מה שצריך לדעת עליו

בעמוד זה נלמד כל מה שצריך לדעת על חג פסח! תוכלו לקרוא על מקור שם החג, מנהגי פסח, לקרוא על סיפור יציאת מצרים, סימני ההגדה, להכיר שירי פסח וכן להוריד קטעי קריאה, דפי צביעה וגם דפי עבודה לפסח.

לפני שנעבור למאמר, אנחנו מזמינים אתכם להצטרף לקבוצות שיתוף התכנים הלימודיים ודפי עבודה של EZToddler בוואטסאפ!

מהו חג פסח

חג פסח הוא חג יהודי שנחגג בחודש ניסן מתאריך ט”ו בניסן עד כ”א בניסן (בחו”ל הוא נמשך עד כ”ב בניסן) והוא החג הראשון מבין שלוש הרגלים (פסח, שבועות וסוכות). בחג זה אנו מציינים את שחרור בני ישראל מעבדות שמיוחסת לתקופתו של רעמסס השני הלא הוא פרעה, מלך מצרים, ששלט באיזור המאות ה12-13 לפני הספירה. הימים שאחרי ערב החג שנחגג ביום הראשון של פסח (שנחשב יום טוב) נקראים חול המועד והיום האחרון של פסח נחשב יום טוב גם הוא. בתקופה זו אסור להחזיק או לאכול בחמץ.

שמות חג פסח

לחג הפסח שמות רבים ומגוונים שלכל אחד יש הסבר משלו

חג פסח
שם זה מגיע ישירות מהמקרא: ”וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה’, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל” (שמות, י”יב, כ”ז) והוא מתייחס לערב פסח (י”ד בניסן) בו התקיימה העלאת קורבן פסח בבית המקדש והחל את ימיו עוד במצרים.

חג המצות
גם חג המצות הוא שם שמגיע ישירות מהמקרא: ”אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת” (שמות, כ”ג, ט”ו) ובמקור הוא היה אמור להיות חג שנחגג בנפרד (במדבר, כ”ח, ט”ז-י”ז) אך ההבדלים בין חג הפסח וחג המצות הטשטשו בתקופת בית שני והם התאחדו לחג אחד.

חג החירות
המקור לשם זה די מובן היות ובפסח מציינים את היצירה מעבדות לחירות שמשפט זה אף הפך לאבן שפה גם בימינו בלי קשר לחג הפסח אך גם בתפילה יש אזכור לשם זה במילים “חג זמן חירותנו”.

חג האביב
באופן שאולי עשוי להפתיע את רוב הקוראים, גם השם חג האביב, מקורו במקרא שם מצויין כי פסח צריך להתקיים בעונת האביב: ”שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַ-ה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה” (דברים, ט”ז, א’)

שם חג הפסח בשפות נוספות

Passover
באנגלית, תורגם חג הפסח למילה passover בתרגום ישיר במאה ה16 כאשר התנ”ך תורגם לאנגלית על ידי ויליאם טינדייל.
ניסוֹנוּ
על שם חודש ניסן בו החג נחגג, נפוץ בקרב תפוצות הקווקז
שִׁתַּאכַא
נגזר מתוך הצירוף “השתא הכא” שמוזכר בפיוט “הא לחמה עניא” בארמית בהגדה ונפוץ אצל יהודי עיראק

מצוות ומנהגי חג הפסח

לחג הפסח יש לא מעט מנהגים ומצוות כתובות אך המרכזיות שבהן נוגעות לחמץ וסיפור יצירת מצרים.

איסור חמץ

המצווה הראשונה והעיקרית של חג הפסח היא איסור גורף על החזקה ואכילה של חמץ לכל חג הפסח. חמץ הוא סוג של קמח שנוצר מחמישה סוגים של דגנים: חיטה, שעורה, שיפון, שיבולת שועל וכוסמין. קמח שנוצר מדגנים אלה, תופח במגע עם מים. במקום זאת, אנו אוכלים מצה שנוצרת מבצק שמורכב אומנם מקמח ומים אך לא הספיק להחמיץ. הסיבה שאנו אוכלים מצה היא להזכיר את המהירות בה ברחנו ממצרים ולא היה לנו זמן לתת לבצק להחמיץ.

כדי לוודא שאין לנו חמץ, יש הנוהגים לעשות גם בדיקת חמץ בבית לאור נר בה מחפשים חמץ שנותר לאחר הנקייונות ולאחר מכן ביעור חמץ בו אנו שורפים את החמץ שמצאנו.

מכירת חמץ

עוד מנהג שהתפתח עם השנים הוא למכור את החמץ לאדם שאינו יהודי. ישנם מקומות שנהוג למכור את מקום החמץ ולא את החמץ עצמו יום לפני ערב פסח ולכן מכירה זו נקראית מכירת י”ג שכן היא נעשית יום לפני ערב פסח שמתקיים בי”ד בניסן. היום מדובר באקט סמלי בלבד והחמץ לא באמת נמכר.

מצוות והיגדת לבנך

מצווה נוספת וחשובה לא פחות, היא לספר את סיפור יצירת מצרים בליל הסדר. במסגרת קריאת ההגדה מצווה עלינו לאכול מצה וגם מרור וכן לשתות 4 כוסות יין. מלבד אלה, ישנם מנהגים נוספים לחג הפסח שהתפתחו עם השנים והפכו למסורת

משחק באגוזים

בפסח נהוג לחלק לילדים אגוזים ולתת להם לשחק בזמן הסדר. המטרה היא שהם יצלחו את כל הסדר מבלי להרדם וכן כדי שלא יפריעו להתנהלות הסדר. זהו מנהג שאף מוזכר בשיר השירים: “אגוז זה שיחוק לתינוקות” וכן במדרש שמות.

ניקיון הבית

כיוצא מאיסור החזקת החמץ, נהוג לקראת פסח לערוך ניקיונות יסודיים בבית ואפילו ברכב. ישנם לא מעט עסקי ניקיון שנתח גדול מהרווח השנתי שלהם נעשה בתקופת הפסח.

הגעלת כלים

כדי שלא להשתמש בפסח בכלים בהם הכנו חמץ במהלך השנה, רובנו קונים כלים חד פעמיים לשימוש בפסח וחלקנו אף מחזיקים כלים ייעודים לשימוש בפסח שרוב השנה נמצאים במחסן ובפסח אנחנו מחליפים ביניהם לבין הכלים היומיומיים שלנו. כשמדובר בצלחות, כוסות וסכו”ם, אין הרבה ברירה אך כשמדובר בסירים ומחבתות, אין צורך להחזיק כמה סטים אלא ניתן להכשיר אותם לפסח על ידי תהליך שנקרא “הגעלת כלים”. כדי להגעיל כלים אנחנו משתמשים בהם באותה צורה בה אנחנו משתמשים בהם ביום יום רק שהם הופכים להיות “האוכל” שאנחנו מבשלים. לדוגמה. סיר בו אנחנו מכינים מרק, אנחנו נרתיח בתוך מים רותחים, רשת של מנגל עליה אנחנו מכינים בשר על האש, אנחנו נלבן על אש גלויה.

קמחא דפסחא

כמו בכל חגי ישראל, נהוג לדאוג גם לעניים ובפסח המנהג מגיע בדמות “קמחא דפסחא” או בתרגום חופשי “קמח של פסח” במסגרתו תורמים לעניים מזון.

גניבת אפיקומן

אחד הרגעים האהובים על ילדים ישראל הוא רגע חיפוש האפיקומן בסוף הארוחה. נהוג כי מי שמוצא את האפיקומן מקבל מתנה מהוריו או עורך הסדר. המטרה ב”גניבת” האפיקומן היא לגרום לילדים להשאר עירנים במהלך קריאת ההגדרה.

המילה אפיקומן היא לא מילה עברית אלא צירוף ארמי שמורכב מהמילה “אפיקו” שפירושה להוציא ו-“מן” שפירושו מזון.

יין לאליהו הנביא

לאחר מציאת האפיקומן מתפנים לקרוא את המשך ההגדה וזה הרגע בו מוזגים כוס יין ייעודית לאליהו הנביא שעל פי המסורת עובר בין בית לבית בליל הסדר. יש המגדילים לעשות ואף משאירים את הדלת לא נעולה כל הלילה.

ההגדה של פסח

ההגדה של פסח (או בארמית: אגדתא דפסחא) היא למעשה אוסף של ברכות, מזמורים ודברי חז”ל שאוגדו לספר אחד שנועד לעבור מדור לדור, אותו אומרים בליל הסדר. אומנם ההגדה עברה גלגולים רבים אך לבסוף נוצר סדר ותוכן קבוע שעוגן במשנה במסכת פסחים. מקור השם הגדה הוא בפסוק “והיגדת לבנך” ולכל קהילה יש מנגינה מסורתית בה הם שרים את ההגדה.

מה זה הא לחמא עניא

הא לחמא עניה הוא פיוט בארמית שנקרא במהלך ההגדה. למעשה הוא הטקסט שפותח את קריאת ההגדה.

“הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְאַרְעָא דְמִצְרָיִם.
כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.
הָשַּׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
הָשַּׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.”

תרגום לעברית
זה לחם העוני (הכוונה למצה) שאכלו אבותינו בארץ מצרים.
כל מי שרעב, שיבוא ויאכל. מי שיש לו צורך, שיבוא ויעשה (איתנו) את סדר פסח.
השנה (אנחנו) כאן, לשנה הבאה בארץ ישראל.
השנה (אנחנו) עבדים (ו)בשנה הבאה בני חורין.

הידעת - הסבה לשמאל

הסבה לשמאל היא פעולה בה משעינים את החלק העליון של הגוף ונשענים על ידית הכסא. הסיבה לפעולה הזו היא היסטורית-מסורתית. בימים ההם, כך מלכים ובני מעמד גבוה היו אוכלים ולעיתים אף בשכיבה. השימוש בפעולה זו בהגדה נועד להמחיש את תחושת החירות והחופש שהייתה לאותם מלכים.

סימני פסח

קַדֵּשׁ וּרְחַץ
כַּרְפַּס יַחַץ
מגִּיד רַחְצָה
מוֹצִיא מַצָּה
מָרוֹר כּוֹרֵךְ
שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ
צָפוּן בָּרֵךְ
הַלֵּל נִרְצָה

סימני חג הפסח הם למעשה סוג של מדריך בראשי פרקים איך לקיים סדר פסח כהלכתו כיוון שיש הרבה מאוד דברים לעשות ובסדר ספציפי. לשם כך הגו סימנים שיעזרו לנו לזכור את סדר הפעולות ואפילו הנגישו לנו אותם על ידי חרוזים, אך לפני שנגיע לסימני הפסח, אי אפשר לא לדבר על קערת הסדר.

קערת הסדר

קערת הסדר היא למעשה צלחת מעוצבת בה מניחים מאכליים סמליים שקשורים לסיפור יציאת מצרים וכן להגדה. בין המאכלים נמנים כרפס, מרור (שיכול להיות כל ירק מר ו/או חזרת) וכן את החרוסת בה טובלים את המרור. בנוסף נמצא גם זרוע וביצה שהם זכר לקורבן שהיו מקריבים בחג.

סימני הסדר על פי ההגדה

קדש
את ליל הסדר אנחנו מתחילים עם קידוש בדומה לארוחת שישי

ורחץ
זה הזמן לרחוץ את הידיים לפני הארוחה. ממלאים כלי במים ושופכים את המים שלוש פעמים על יד ימין ואז שלוש פעמים על יד שמאל. בניגוד למסורת המקובלת, על פי ההלכה ניתן ואף רצוי לנגב את הידיים. שימו לב שבניגוד לנטילת הידיים שמתרחשת כחלק מסדר הברכות בקידוש בליל שבת, בה צריך לברך, הפעם אין צורך לברך.

כרפס
בסימן זה צריך לטבול כרפס במי מלח, לברך: “ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם בורא פרי האדמה” ואז לאכול ממנו חתיכה קטנה (רק חתיכה קטנה)

יחץ
בתחילת הסדר ערמנו 3 מצות אחת על השניה. כעת ניקח את המצב האמצעית ונחצה אותה לשני חלקים. את החלק הקטן אנחנו מציגים לכל המסובים והוא יישאר על השולחן לאורך כל הסדר ואת החלק הגדול אנחנו מצפינים. זאת אומרת מחביאים והוא נקרא מעתה “אפיקומן”

מגיד
הגענו לחלק המרכזי בליל הסדר – קריאת ההגדה.

רחצה
רגע לפני שעוברים לאוכל, שוב רוחצים ידיים והפעם כן מברכים. מדובר באותה ברכה שאומרים על נטילת הידיים בערב שבת.

מוציא
ממשיכים לברכת המוציא לחם מן הארץ רק שבמקום לחם יש לנו כמובן מצות: “ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ”

מצה
ועתה מקדישים ברכה ייעודית למצה: “ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה”

מרור
ממשיכים לברכה הבאה בה צריך לקחת את המרור, לטבול אותו בחרוסת ולברך: “ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מרור”

כורך
כורך הוא למעשה כריך המשלב את המצב, מרור והחרוסת ובו אומרים: “כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים היה כורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד. כמו שנאמר על מצות ומרורים יאכלהו”

שולחן עורך
לאחר כל הברכות והטקסים, מתחילים לאכול.

צפון
את ארוחת ליל הסדר צריך לסיים עם טעם של מצה. לכן בשלב זה לוקחים את האפיקומן שהחבאנו בתחילת הסדר ואוכלים ממנו.

ברך
זה הרגע בו מוזגים כוס יין עבור אליהו הנביא ולאחר מכן מברכים את ברכת המזון.

הלל
זהו החלק בו שרים שירי הלל ותודה לאל

נרצה
תם הטקס. סיימנו את קריאת ההגדה כהלכתה וחותמים אותה במילים: “לשנה הבאה בירושלים” (נזכיר כי אלה שחתמו את הפיוט “הא לחמא עניה” שפתח את ההגדה)

סיפור יציאת מצרים

סיפור יצירת מצרים מתחיל עוד הרבה לפני שמשה רבינו נולד. למעשה הסיפור מתחיל בדווקא בתקופת יוסף (כן, ההוא, בעל החלומות עם כתונת הפסים), שהיה משנה לפרעה במצרים. כיוון שהצליח להציל את המצרים מגוויעה ברעב, יעקב אביו, ילדיו ומשפחותיהם ירדו גם הם למצרים והתיישבו שם בארץ גושן, שם הם שגשגו, התרבו וזכו לכבוד רב. לאחר תקופה, יעקב ויוסף כבר הלכו לעולמם ובמצרים קם פרעה (מלך) חדש שהחליט להתעלם מתרומתו של יוסף לעם המצרי וכיוון שבני ישראל כבר היוו חלק לא קטן מהאוכלוסייה, החליט פרעה לפעול כדי שלא ימשיכו להתרבות ובסוף יחליטו להלחם בו ולכן הפך אותם לעבדים. (”פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ”)

עבדים היינו

לאחר שפרעה שיעבד את היהודים, החל להעביד אותם בפרך והעסיק אותם בבניית ערי מסכנות (שהן ערים שנועדו להיות מחסנים גדולים של תבואה) במטרה להאט את קצב ההתרבות שלהם, אך משזה לא צלח הוא החליט לגזור גזרה על היהודים ולהטיל על שפרה ופועה, המיילדות העבריות, להרוג כל בן זכר יהודי שייוולד. (”אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה”). המיילדות פחדו מאלוהים והחליטו לא לציית לפרעה ותירצו זאת בכך שהנשים העבריות זריזות מאוד ויולדות את ילדיהן עוד לפני שהן (המיילדות) מספיקות להגיע אליהן. בשל כך החליט פרעה להעניש גם את העם המצרי בנוסף ליהודים ולהשליך לנילוס כל תינוק זכר שייוולד במצרים. יהודי או מצרי. (“וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן”).

משה בתיבה

באותה תקופה היו זוג הורים: עמרם ויוכבד שלהם בן ובת, אהרון ומרים וכעת הם יוכבד שוב בהריון. למזלה בנה נולד בחודש השישי ולכן ניתנו לה 3 חודשי חסד בהם יכלה להסתיר את התינוק ולחשוב איך להציל אותו. לבסוף החליטה להכין תיבה מגומי שאת הפנים שלה ציפתה בחימר ואת הצד החיצוני בזפת וכך המים לא יוכלו לחדור אליה. בתוך התיבה, הניחה יוכבד את התינוק ושילחה אותו בלב כבד על האגם שבשפת היאור בתקווה שבדרך נס הוא יינצל מהגזירה של פרעה. מרים, אחותו הגדולה, עמדה מרחוק כדי להשגיח ולראות מה יקרה לתינוק.

במקביל, בת פרעה הגיעה להתרחץ בשפת היאור ושמה לב לתיבה. היא שלחה את אחת המשרתות שלה להביא את התיבה וכשפתחה אותה ראתה תינוק בוכה. בת פרעה מבינה כי מדובר בתינוק יהודי, ריחמה עליו והחליטה לאמץ אותו ולקרוא לו משה כי משתה אותו מהמים (“וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ). בשלב זה החליטה מרים לגשת לבת פרעה ולהציע לה להביא את לתינוק מיינקת. בת פרעה מסכימה והמיינקת שמרים מביאה היא לא אחרת מאשר יוכבד אימו של משה, אך הן כמובן לא מגלות לה את הפרט הזה. יוכבד לוקחת את משה אליה ומגדלת אותו עד הגיל בו לא היה זקוק עוד להנקה. לאחר מכן החזירה אותו לבת פרעה כדי שתגדל אותו כבנה.

משה מסתבך

השנים חלפו ומשה גדל בארמון פרעה. לא מגלים לנו בסיפור האם הוא ידע כי הוא מאומץ או עברי ואף יש על כך חילוקי דעות רבים בין פרשנים, אך כן מספרים לנו שכשמשה היה מספיק גדול, הוא יצא מחוץ לארמון המלך אל אחיו (לא מצוין אם מדובר באחיו המצרים או העברים) וראה את יחס המצרים לבני ישראל ואת עבודת הפרך שלהם ואף ראה מצרי מכה איש עברי. משה לא יכל לעמוד מן הצד ובתגובה הרג את המצרי והחביא אותו בחולות בתקווה שאף אחד לא יגלה.

בפעם אחרת שיצא אל מחוץ לארמון, פגש בשני עבריים שמכים אחד את השני. משה פנה אל אחד מהם ושאל למה הוא מכה את חברו. העברי התריס בפניו ושאל: מי מינה אותך להיות שופט? האם אתה מתכוון להרוג אותי כמו שהרגת את המצרי? משה הבין שנחשף וכעת ידוע שהוא הרג את המצרי וזה רק עניין של זמן עד שפרעה ירצה להעניש אותו ולכן החליט לברוח ממצרים.

מדיין

משה בורח ומגיע לבאר המרכזית של ארץ מדיין (שנמצאה באיזור שבו נמצא אזור הערבה היום). בזמן זה בדיוק הגיעו לבאר בנות יתרו, שהיה הכהן של מדיין (כהן הוא אדם חשוב מאוד), כדי לדלות מים מהבאר ולהשקות את הצאן שלהן. חבורת רועים שהייתה שם, גירשה אותן. משה לא עמד מהצד ועזר להן. הוא התייצב מול הרועים ועזר להן להשקות את הצאן להן. כשחזרו הבנות ליתרו סיפרו לו על מה שקרה ותיארו את משה כאיש מצרי. יתרו החליט לאמץ אליו את משה ואף חיתן אותו עם ביתו ציפורה וביחד הם הביאו לעולם שני ילדים: גרשם ואליעזר. את השם גרשם נתן משה כיוון שהיה גר בארץ נוכריה.

הסנה הבוער

בשנותיו של משה במדיין, הוא היה רועה צאן שלקח את צאנו לרעות במדבר. כשהגיע להר חורב (שנקרא בכתוב “הר האלוהים” ולמעשה מדובר בהר סיני), הוא נתקל במחזה מופלא: סנה בוער שאינו נאכל (נשרף) וזה הרגע בו נגלה אליו אלוהים בפעם הראשונה. אלוהים מצווה על משה לא להתקרב ולהשיל את נעליו כיוון שהוא עומד במקום קדוש ומספר לו שהוא ראה את סבל בני ישראל במצרים והוא מתכוון להושיע אותם ולהביא אותם לארץ זבת חלב ודבש שהיא ארץ ישראל ושמשה הולך להוביל את השליחות הזו. משה, שהיה אחוז בפחד, מביע את חששו באומרו שהוא לא ראוי ללכת לפרעה וגם אם כן, למה שפרעה בכלל יקשיב לו. אלוהים מרגיע אותו ואומר לו שהוא יהיה איתו ואף אומר לו שאחיו אהרון יהיה הדובר שלו (כיוון שמשה אמר שהוא מגמגם) ואלוהים מנחה את משה לאסוף את זקני ישראל, לגשת לפרעה ולדרוש ממנו לשלח את ישראל לחופשי וכך היה.

החזרה למצרים וסירוביו של פרעה

בנתיים במצרים, בני ישראל קורסים תחת העול ומצבם מחמיר. כשמשה מגיע למצרים, הוא מספר לזקני ישראל שאלוהים נגלה אליו והוא מתכוון לגאול אותם… וכפי שהבטיח אלוהים, הם שמעו בקולו והלכו איתו לפרעה. כשהגיעו לפרעה אמרו לו: שלח את עמי”. פרעה כמובן מסרב ושואל “מי זה האלוהים הזה שאשמע בקולו” ואף גוזר על בני ישראל עבודה קשה יותר. הוא מפסיק לספק להם תבן ליצירת לבנים ודורש מהם לייצר את התבן בעצמם וגם לייצר לבנים באותה הכמות. משה נשבר ופונה לאלוהים ושואל: למה הרוע הזה מגיע לעם הזה? אלוהים מרגיע אותו ומבטיח לשחרר את בני ישראל, להפוך אותם לעם הנבחר ולהביא אותם לארץ ישראל.

גם בפעם השניה שפונים אהרון ומשה אל פרעה, פרעה מסרב לשחרר את בני ישראל ודורש הוכחה לקיום אותו אל. אלוהים מצווה על משה ואהרון להשליך את מטה אהרון ולפתע המטה הפך לנחש. פרעה בתגובה קורא לחרטומים שלו שהם מעין חכמים ומכשפים מצריים והם בתגובה חוזרים על מעשה משה אך מטה הנחש של אהרון בולע את שתי המטות של החרטומים. פרעה לא מתרשם ודבק בסירובו לשחרר את בני ישראל ומשה מתריע בפניו שאלוהים יביא חורבן על מצרים, אך פרעה המשיך בשלו.

עשר המכות

בשל הסירוב העיקש של פרעה, אלוהים החל לשלח במצרים עשר מכות (שבהגדה נקראים בראשי תיבות: דצ”ך, עד”ש, באח”ב)

מכת דם
בפעם הבאה שמשה פונה אל פרעה הוא עושה זאת על היאור. כשפרעה שוב מסרב לשלח את בני ישראל, אלוהים מצווה על משה לכוון את המטה למקורות המים של מצרים. לפתע המים הפכו לדם, היאור החל להסריח והדגים מתו. פרעה ביקש מהחטומים לחזור על המעשה ואכן הם הצליחו ולכן המשיך בסירובו והתעלם ממשה.

מכת צפרדע
לאחר כשבוע אלוהים ציווה על משה לפנות לפרעה פעם נוספת. כשסירב פרעה, ציווה אלוהים על משה להניף יד לכיוון מקורות המים של מצרים ולפתע נחילי צפרדעים החלו לכסות את כל מצרים. בתגובה פרעה ביקש ממשה ואהרון שיבקשו מאלוהים להסיר את מכת הצפרדים. משה שאל אותו בתגובה מתי הוא רוצה שהמכה תעלם ופרעה ענה לו “מחר” ואכן למחרת ראה פרעה כי נחילי הצפרדעים פסקו להגיע אך מצרים הייתה מלאה בערימות של צפרדעים שמתו והיה סירחון כבד.

מכת כינים
כדי שמכת הכינים תחל, ציווה אלוהים על אהרון להכות עם המטה על הארץ ובין רגע התמלאו האנשים והבהמות בכל הארץ בכינים. על המכה הזו לא הצליחו החרטומים לחזור ואמרו לפרעה שמדובר ביד אלוהים.

מכת ערוב
מכת הערוב היא מכה בה אלוהים הביא כמויות של חיות פרא לרחבי העיר והבתים של המצרים. לאחר מכה זו, פרעה מעט מתרכך ואומר למשה שהוא מאפשר להם לצאת אבל שלא יתרחקו ממצרים. משה מסרב.

מכת דבר
במכה זאת אלוהים גרם למגיפה בתאריך שקבע מראש כדי שפרעה יידע שאלוהים הוא זה שגרם לזה והמגיפה הרגה את כל הבהמות וחיות הבית של המצרים בלבד. כדי לוודא זאת, שלח פרעה שליחים לבדוק האם באמת רק החיות הבית של המצרים מתו ושל בני ישראל לא.

מכת שחין
לפני המכה השישית, ציווה אלוהים על משה ואהרון לעמוד מול פרעה, למלא את הידיים שלהם בפיח של כבשן (זאת אומרת אפר) ולזרוק אותו באוויר. הפיח התפשט בכל הארץ ולאחר מכן החלו להופיע שלפוחיות נוראיות ואבעבועות על המצרים. שחין הוא למעשה שם כולל למחלות עור שונות.

מכת ברד
במכה השביעית אלוהים התכוון לשלב כמה מכות יחד והזהיר את פרעה לפני כן ואמר לו להכניס כל הבהמות למקום מסתור כי כל דבר שיישאר בחוץ ייחרב. בהינתן האות מהאלוהים, הניף משה את ידיו לשמיים וברד העולה באש החל ליפול מהשמיים והחריב את כל השדות והיבול (למעט החיטה והכוסמת) בכל ארץ מצרים מלבד בארץ גושן שם גרו בני ישראל ומסופר שלא היה ברד כזה אפילו פעם אחת מאז שמצרים קמה.

מכת ארבה
כשהתריע משה בפני פרעה על מכת הארבה, פנו המצרים לפרעה והתחננו שישחרר את היהודים. פרעה, שליבו היה קשה, החליט לאפשר רק לגברים לעזוב, אך הנשים והילדים יישארו במצרים. משה סירב ואמר שכולם צריכים להשתחרר. פרעה גירש את משה ואהרון ובכך נפתחה מכת הארבה שהגיעו עם רוח מזרחית וכיסו את כל הארץ, אכלו את העשבים, העלים וגם את הפירות על העצים ואת כל היבול שהברד לא השמיד. בסיום מכת הארבה, הגיעה רוח מערבית לים סוף ולקחה איתה את הארבה.

מכת חושך
גם במכת החושך מצווה אלוהים על משה להרים את ידיו לכיוון השמיים וברגע אחד ירדה חשיכה על כל מצרים למשך שלושה ימים למעט בבתי היהודים ובכל מקום בו נמצא יהודי גם אם היה נמצא בבית של מצרי. לאחר מכה זו פרעה מסכים שגם הילדים יעזבו אך סירב לשחרר את הצאן. משה סירב ופרעה הזהיר אותו אם יראה אותו פעם נוספת, יהרוג אותו. משה ענה לו שלא יראה אותו יותר.

מכת בכורות
לקראת המכה האחרונה מבטיח אלוהים למשה שפרעה יסכים לשחרר את כל בני ישראל אבל הם צריכים לשאול כלים מהמצרים ולהביא קרבן פסח לאלוהים, אלוהים ציווה על בני ישראל לשחוט כבש או גדי ולמרוח את דמו עם עשבי אזוב (זעתר) על המשקופים והמזוזות של דלתות הבתים שלהם כדי שהוא יפסח מעליהם. במכה אכזרית זו נשמעה צעקה במצרים כמו שלא נשמעה מעולם ולא תישמע לעולם ואלוהים הרג בחצות הלילה של ט”ו בניסן את כל בכורי מצרים מבכור פרעה, דרך בכור השפחה ועד בכורות הבהמות. זה הרגע בו פרעה נשבר ולא רק שהוא משחרר את בני ישראל הוא אפילו מגרש אותם ממצרים.

יציאת מצרים

כדי שפרעה לא יתחרט לפתע, בני ישראל ממהרים לברוח. הם שואלים מהמצרים ביגוד, כסף וזהב וכן הם אוספים את כל האוכל שבידיהם שחלקו ללא שאור והם אוספים גם את כל הבצק שלא הספיק לתפוח, מגיעים לעיר רעמסס שהייתה נקודת המפגש ומתחילים לנוע מהמדבר לים סוף לכיוון מקום שנקרא סוכות. אלוהים ליווה אותם עם עמוד ענן לאורך היום ועמוד אש לאורך הלילה וכשהגיעו לים סוף, חנו. זה הרגע בו מחליט אלוהים להרוס את פרעה וצבאו ולכן חיזק את ליבו של פרעה וגרם לו לרדוף אחר בני ישראל. פרעה אסף 600 מרכבות והחל לרדוף את בני ישראל. כאשר בני ישראל רואים את צבאו של פרעה הם מתלוננים למשה על כך שהוציא אותם ממצרים רק כדי למות על יד המצרים ומשה החל להתפלל לאלוהים. אלוהים בתגובה אומר לו שיפסיק להתפלל וייכנס לים סוף ושיניף את ידיו לכיוון הים

נס קריעת ים סוף

עם הנפת היד של משה, הגיעה רוח מזרחית ובקעה את ים סוף לשתיים ועמוד הענן שנע לפני המחנה העברי עבר לאחוריו כדי להפריד בין בני ישראל למצרים וגרם לערפל וחשיכה בצד המצרי. במקביל בצד העברי היה עמוד אש שהוביל את הדרך ונתן להם אור. בני ישראל החלו להכנס לים סוף והמים בצדדים החלו לקפוא ולהפוך לחומה. במשך אותו לילה בני ישראל חצו את כל ים סוף ולאחר מכן שהשלימו את החצייה, נפלו החומות הקפואים והטביעו את הצבא המצרי במים. לאחר שראו את הנס הזה החלו משה ובני ישראל לשיר שיר הלל לאלוהים שנקרא “שירת הים”, מרים החלה לנגן בתוף ואחריה נשים נוספות יצאו לרקוד בתופים ובמחולות. עם טביעת הצבא המצרי, הסתיימו 100 שנות השיעבוד של בני ישראל במצרים.

עשרת הדיברות

בני ישראל הלכו במדבר שבעה שבועות עד שהגיעו להר סיני. אז אלוהים הכין את משה לקבלת לוחות הברית. לאחר שעשו את כל ההכנות ובני ישראל קיבלו את עשרת הדיברות, עלה משה להר וישב שם ארבעים יום ולילה בהם קיבל מאלוהים את שאר התורה ולוחות הברית. לאחר שירד חזרה לבני ישראל, ראה שבני ישראל בנו עגל מזהב והשתחוו לו. מרוב זעם שבר את לוחות הברית וחזר להר כדי להתחנן בפני אלוהים למחילה בעבורם. אלוהים החליט למחול לבני ישראל ונתן למשה עוד זוג לוחות עם עשרת הדיברות:

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה

לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא

זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ

מצוות שבין אדם למקום

לֹא תִרְצָח.

לֹא תִנְאָף.

לֹא תִגְנֹב.

לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ.

מצוות שבין אדם לחברו

מושגים הקשורים לפסח שכדאי להכיר

שביעי של פסח

שביעי של פסח הוא היום האחרון של פסח. הוא מצויין בכ”א בניסן ונחשב ליום טוב. זה התאריך בו התרחש נס קריעת ים סוף.

מסובין

מסובין הם אנשים שיושבים בהסבה. אגב, מחלף מסובים, נמצא היום במקום שבני ברק המקראית ישבה ולכן וקיבל את שמו מההגדה: “מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה”.

ערי מסכנות פיתום ורעמסס

מדובר בשתי ערים שהן מעין מחסני תבואה ענקיים אותן בנו בני ישראל בזמן העבדות במצרים ונקראו על שם פיתום, אל השמש (פי אתום) ורעמסס שהיה אחד הפרעונים מהשושלת ה-19. היום מניחים שרעמסס הייתה עיר הבירה של מצרים באותה העת – “פר-רעמסס”.

סדר שני / פסח קטן

יש קהילות בהן נהוג לעשות ליל סדר שני. הסיבה לכך היא ששנה לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים והלכו במדבר, אלוהים ציווה עליהם לחגוג שוב את חג הפסח אך היו אנשים שהיו טמאים וכאלה שלא הספיקו להקריב קורבן בפסח כי היום רחוקים מהמקדש. לשם כך אלוהים “עשה” להם פסח שני שנחגג חודש בדיוק לאחר ערב פסח בתאריך י”ד באייר בדיוק עבור אותם אנשים. ערב פסח השני נקרא גם פסח קטן.

שבת הגדול

שבת הגדול היא השבת שלפני חג פסח.

מימונה

המימונה הוא חג של יהודי מרוקו אוו חוגגים בצאת שביעי של פסח מטרה להביא ברכה לשנה חדשה. בחג זה לובשים בגדים מסורתיים (לרוב בצבעים ירוקים) ותרבושים, השולחנות מלאים דברי מתיקה אליהם מוזמנים כל עוברי האורח בהזמנה החגיגית: “תירבחו ותסעדו”

ברית בין הבתרים

ברית בין הבתרים היא ברית חד צדדית בין אלוהים לאברהם בה אלוהים סיפור לאברהם כי זרעו יירש את ארץ ישראל מנהר מצרים ועד נהר הפרת אך לפני כן זרעו ישועבד בארץ זרה ורק לאחר מכן הם יזכו בארץ.

השעבוד המדובר הוא כמובן השעבוד של בני ישראל במצרים.

מאכלי פסח

מצה

“הלחם” שאוכלים בפסח. היא נקראת גם לחם עוני בגלל שהיא “ענייה” במרכיבים ועשויה ממים וקמח בלבד.

מצה שמורה

יש למצה גרסה נוספת שנקראת מצה שמורה שנעשית מתבואה ייעודית שנקצרה במיוחד להכנת מצות ושומרים עליה מהרגע שהיא נקצרת כדי לוודא שמים לא ייגעו בה.

מצה עשירה

מצה עשירה היא מצה שנעשית ממי פירות. יש ויכוח בהלכה האם היא כשרה לפסח או לא. אנשי עדות ספרד טוענים שהיא כשרה ואנשי עדות אשכנז טוענים שמדובר בחמץ.

קניידלעך

כופתאות שנעשות ממצה גרוסה, תבלינים וביצה.

מצה בריי

מדובר למעשה במצה מטוגנת שבבסיס המתכון שלה מדובר במצה הטבולה בביצה ומטוגנת בשמן. יש המון גרסאות למאכל הזה ומקורו בהונגריה. מקור השם הוא ביידיש: מצה ברייט שפירושו מצה מעוכה או מבושלת. בעברית מצה בריי נקראת מַצִּיָּה.

חרוסת

חרוסת היא אחד מהמאכלים הנמצאים בקערת ליל הסדר ומדובר בעיסה או מטבל שעושים מפירות המוזכרים בשיר השירים ומתארים את עם ישראל. בין הפירות מהם עושים חרוסת נמנים: אגוזים, תמרים, תפוחים, רימונים, תאנים, צימוקים וכן מוצרים כמו דבש, קינמון, יין ואפילו שקדים. כדי לגרום לחרוסת להזכיר את הטיט איתו עבדו בני ישראל, יש הנוהגים להוסיף אגסים, ערמונים ושומשום.

משה בתיבה

למרבה האירוניה, המאכל משה בתיבה הוא מאכל שלא מתאים לפסח כיוון שמדובר בבצק מגולגל שבתוכו יש נקניקיה אך בפסח יש לו גרסה כשרה בה לוקחים מצה, מרטיבים אותה כדי שתיהיה יותר גמישה, טובלים אותה בביצה ומגלגלים בתוכה נקניקיה ומטגנים.

רשימת שירי חג פסח

בניגוד לפורים לדוגמה, פסח הוא חג שרוב שיריו המוכרים נמצאים כבר בתוך ההגדה ולכן יש יחסית מעט שירי ילדים עדכניים מוכרים שהצליחו להתברג ברשימת שירי החג שלנו. ברשימה הבאה תוכלו להתעדכן בשירי החג המוכרים ביותר:

שם השיר

מילים

לחן

מה נשתנה הלילה הזה

מן ההגדה

אפרים אבילאה

אילו הוציאנו (דיינו)

מן ההגדה

עממי חסידי

והיא שעמדה

מן ההגדה

מסורתי עממי